על עבירת הרצח
במשפט הפלילי

עבירת הרצח – סעיף 300 לחוק העונשין

עבירת הרצח הינה הקשה והחמורה ביותר שבעבירות ומעוגנת בחוק העונשין בסעיף 300.(א) כאשר העונש הקבוע לצד עבירה זו הינה מאסר עולם.

על מנת להרשיע אדם בעבירת רצח, נדרשת התביעה להוכיח כי לנאשם היה יסוד נפשי, קרי; מחשבה או רצון שמשתנה מעבירה לעבירה וכן יסוד עובדתי, בו נדרשת התביעה להוכיח כי הנאשם גרם למותו של אדם במעשה או במחדל, כאשר יסוד זה יכול לשמש בסיס להרשעה בכל אחת מעבירות ההמתה. למעשה, על התביעה להוכיח את התמלאות שני היסודות ברמה שמעבר לכל ספק סביר .

עם זאת, כאשר בית המשפט מוצא שיש נסיבות מקלות, אזי מנימוקים מיוחדים ימצא לנכון 'לסטות' ממתחם העונש ועל הנאשם יושת עונש 'קל' יותר מהעונש המקסימלי הקבוע בחוק העונשין, קרי; מאסר עולם.

עדכון (3.11.2026): מאז תיקון מס' 137 לחוק העונשין (2019), סעיף 300(א) קובע כי דינו של הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם – מאסר עולם, ואילו בסעיף 301א נקבע מאסר עולם "ועונש זה בלבד", כשבית המשפט רשאי, מנימוקים מיוחדים, להרשיע בעבירה לפי סעיף 300 במקום זאת (סעיף 301א(ב)). לצד אלה נקבעה עבירת המתה בנסיבות של אחריות מופחתת (סעיף 301ב), שדינה 15 או 20 שנות מאסר. בשנת 2026 נוסף סעיף 301א(ג), הקובע עונש מיתה או מאסר עולם למי שגרם בכוונה למותו של אדם מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל, בנסיבות של מעשה טרור.

אך כאשר מתקיימות נסיבות מיוחדות לחומרא, כגון: תכנון מקדים, מעשה הנעשה באכזריות וכיוב', אז יואשם הנאשם בעבירת רצח בנסיבות מחמירות בהתאם להוראות סעיף 301א.(א) לחוק העונשין שהעונש הקבוע בצידו הינו מאסר עולם חובה, קרי; בית המשפט 'נעדר' שיקול דעת ביחס לעונש והוא מחויב לגזור על הנאשם מאסר עולם.

לנוסח המלא של העבירות ראו חוק העונשין, התשל"ז-1977 – סימן א – גרימת מוות.

המאמר מובא כפי שפורסם באתר המשרד במאי 2024. האמור הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.