מעצר עד תום ההליכים.
אחרי כתב האישום.

כשמוגש כתב אישום, התביעה רשאית לבקש שהנאשם ייעצר עד לסיום משפטו. זהו הליך נפרד ממעצר הימים, עם מבחנים משלו – והוא מכריע לא רק היכן יהיה הנאשם, אלא לעיתים גם איך ינוהל המשפט כולו.

שלושת התנאים

לפי סעיף 21 לחוק המעצרים, בית המשפט רשאי לצוות על מעצר עד תום ההליכים רק אם: (1) קיימת עילת מעצר – חשש לשיבוש, להימלטות, למסוכנות, או עבירה מהסוגים שבהם החוק קובע חזקת מסוכנות; (2) יש ראיות לכאורה להוכחת האשמה; (3) לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאים שפגיעתם בחירות פחותה. בנוסף, החוק דורש שלנאשם יהיה סניגור.

ראיות לכאורה

בשלב זה בית המשפט אינו מכריע באשמה, אלא בוחן האם יש בחומר "פוטנציאל ראייתי" להרשעה. כאן, להבדיל ממעצר הימים, הסניגור מחזיק בחומר החקירה המלא – וזו הזדמנות לטעון לחולשות ראייתיות של ממש: סתירות בין עדים, מחדלי חקירה, פגמים בזיהוי, ועוד.

תסקיר מעצר

במקרים רבים בית המשפט מורה על תסקיר מעצר משירות המבחן, שבוחן את הנאשם, את החלופה המוצעת ואת הערבים, וממליץ. הכנה נכונה לפגישה עם קצין המבחן – של הנאשם ושל הערבים – חשובה לא פחות מהטיעון באולם.

פיקוח אלקטרוני

החוק מאפשר "מעצר בפיקוח אלקטרוני" כחלופה למעצר בבית מעצר, בכפוף לבדיקת התאמה טכנית ולהחלטת בית המשפט. זו חלופה שמתאימה במיוחד לתיקים ארוכים.

תקופות

סעיף 61 לחוק המעצרים קובע כי נאשם שהיה במעצר תשעה חודשים (ובפיקוח אלקטרוני – שמונה עשר חודשים) ומשפטו בערכאה הראשונה לא הסתיים – ישוחרר, אלא אם שופט של בית המשפט העליון האריך את המעצר (סעיף 62). גם במהלך התקופה ניתן לבקש עיון חוזר כשמשתנות הנסיבות, למשל לאחר שמיעת עדי התביעה המרכזיים.

אני מגיע לדיון מעצר עד תום ההליכים אחרי שקראתי את כל חומר החקירה, עם חלופה מוכנה וערבים שנפגשו איתי מראש. על ייצוג בהליכי מעצר ועל בניית חלופה – בעמודים הייעודיים.

שאלות נפוצות

האמור במאמר הוא מידע כללי, מבוסס על לשון החוק נכון למועד הפרסום, ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה קונקרטי יש להתייעץ עם עורך דין.