שוטר מבקש לחפש עליך.
מה מותר לו, ומה מותר לך.

אתה הולך ברחוב, ושוטר עוצר אותך: "תוציא בבקשה מה שיש לך בכיסים". רוב האנשים ממלאים את הבקשה מיד, מתוך הנחה שאין להם ברירה. לעיתים קרובות ההנחה הזאת שגויה. מה שקורה בשתי הדקות האלה עלול להכריע אם ייפתח נגדך תיק פלילי, למשל בגלל קנאביס שנמצא בכיס.

הכלל: חיפוש על הגוף פוגע בזכות חוקתית

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע שאין עורכים חיפוש על גופו של אדם או בכליו. לכן סמכות חיפוש קיימת רק כשהחוק מעניק אותה במפורש, ובתנאים שהוא קובע. החיקוקים העיקריים בעניין הם פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, וסעיף 28 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. כך בית המשפט העליון בעניין זייצב (רע"פ 3199/20 זייצב נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (נבו 12.8.2021)).

שלושה מצבים שבהם החיפוש חוקי

1. חשד סביר. לשוטר יש חשד סביר שאתה מחזיק דבר שהחזקתו אסורה.
2. הסכמה מדעת. הסכמת לחיפוש אחרי שהשוטר הבהיר לך שמותר לך לסרב, ושהסירוב לא יפעל לחובתך.
3. צו שופט. בית משפט הוציא צו חיפוש.

מהו "חשד סביר" – ומה אינו

בית המשפט העליון קבע שחשד סביר המצדיק חיפוש בלי צו קיים רק כשיש חשד קונקרטי ואובייקטיבי, הנשען על נסיבות חיצוניות כלפי האדם שמחפשים עליו:

• התנהגותו של האדם עצמו;
• מידע על עבירה שבוצעה במקום ובשעה מסוימים;
• תיאור של חשוד שתואם לאדם.

כך נקבע בעניין זייצב, בהמשך להלכת בן חיים (רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, פ"ד סה(3) 305 (2012)).

ומה אינו חשד סביר:

• מראה חיצוני: ראסטות, כובע ראסטפארי, חולצה של בוב מארלי.
• "תחושת בטן" של השוטר.
• עבר פלילי לבדו. בית המשפט העליון קבע במפורש שעבר פלילי המנותק מנסיבות קונקרטיות אינו מגבש חשד סביר (עניין בן חיים).

לעומת זאת, שוטר שראה אותך מעשן, שמע אותך מדבר על כך או הריח ריח מובהק של סם עשוי להקים חשד סביר. במקרה כזה החיפוש עשוי להיות חוקי גם בלי הסכמתך.

"תרוקן את הכיסים" – זו בקשה, לא פקודה

בעניין בן חיים קבע בית המשפט העליון שהסכמה לחיפוש מכשירה אותו רק אם היא הסכמה מדעת. השוטר נדרש להבהיר לך שתי עובדות:

• מותר לך לסרב לחיפוש.
• הסירוב לא ייזקף לחובתך.

בית המשפט הסביר שבגלל פערי הכוחות בין שוטר לאזרח, בקשה של שוטר אינה מספיקה כדי שתדע שמותר לך לסרב. בפרשה עצמה, אדם שרוקן את כיסיו לבקשת שוטרים, בלי שהובהרה לו זכות הסירוב, לא נחשב כמי שנתן הסכמה מדעת.

מה לעשות בפועל

1. שמור על שקט ועל נימוס. אל תתעמת, אל תברח ואל תיגע בשוטר.
2. שאל מה העילה לחיפוש. "על סמך מה אתה רוצה לחפש עליי?"
3. אמור במפורש שאינך מסכים. "אני לא מסכים לחיפוש." אם השוטר מחפש בכל זאת, אל תתנגד פיזית. ההתנגדות שלך תירשם, ואת השאלה אם החיפוש היה חוקי נברר אחר כך, בבית המשפט.
4. אל תודה בדבר ואל תסביר. זכות השתיקה עומדת לך גם ברחוב. כל משפט שתאמר עלול לשמש ראיה.
5. תעד. אין איסור בדין לצלם שוטר במילוי תפקידו, כל עוד אינך מפריע לו לבצע אותו. בית המשפט העליון אף ראה קושי בניסיון של שוטרים למנוע מאזרחים לתעד אירוע (בג"ץ 1397/21 שקלובסקי נ' המחלקה לחקירות שוטרים (נבו 19.6.2022)). צלם בגלוי ומרחוק, ואל תסרב להוראה חוקית בשל הצילום.
6. בקש להיוועץ בעורך דין – ועשה זאת לפני חקירה.

ואם בכל זאת נמצא משהו?

גם אם החיפוש לא היה חוקי, הראיה אינה נפסלת אוטומטית. בית המשפט מפעיל שיקול דעת לפי דוקטרינת הפסילה הפסיקתית (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461 (2006)). בין השיקולים:

• מה הייתה חומרת אי-החוקיות;
• איזו השפעה הייתה לה על הראיה;
• מה המחיר החברתי שבפסילת הראיה, לעומת התועלת שבה.

יש מקרים שבהם ראיה שהושגה בעיכוב או בחיפוש בלתי חוקיים נפסלה, והנאשם זוכה, למשל רע"פ 3829/15 קסאי נ' מדינת ישראל (נבו 20.12.2018) ורע"פ 5334/23 אברגל נ' מדינת ישראל (נבו 14.7.2024). יש גם מקרים שבהם הראיה נשארה, והנאשם הורשע. התוצאה תלויה בנסיבות, ולכן הדרך שבה החיפוש התנהל, ומה שאמרת ועשית בזמן אמת, חשובים כל כך.

לכן חשוב לפנות לעורך דין מוקדם ככל האפשר: לפני החקירה, ולפני שנמסרת גרסה.

שאלות נפוצות

האם מותר לשוטר לחפש עליי רק כי אני נראה "מעשן"?

לא. מראה חיצוני אינו חשד סביר. נדרש חשד קונקרטי ואובייקטיבי, הנשען על נסיבות חיצוניות כמו התנהגות או מידע מסוים.

אם רוקנתי את הכיסים כשהשוטר ביקש, הסכמתי לחיפוש?

לא בהכרח. אם השוטר לא הבהיר לך שמותר לסרב ושהסירוב לא יפעל לחובתך, ההסכמה אינה הסכמה מדעת (עניין בן חיים).

מותר לי לצלם את השוטר?

אין איסור לצלם שוטר במילוי תפקידו, כל עוד הצילום אינו מפריע לו לבצע את תפקידו.

אם החיפוש לא היה חוקי, התיק ייסגר?

לא אוטומטית. בית המשפט רשאי לפסול ראיה שהושגה שלא כדין, לפי שיקולים שנקבעו בהלכת יששכרוב. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

המידע במאמר כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.