מועד ההתייצבות בבית הסוהר כבר נקבע. בית משפט השלום באשקלון (ת"פ 48428-04-21) גזר על ז' 21 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. מי שעמד אי פעם מול גזר דין כזה יודע: זה לא עוד שלב משפטי. זו תחושה של קרקע שנשמטת. לא ברור מה יהיה מחר, מה יהיה עם הטיפול, עם המשפחה, עם הגוף. התפקיד שלי כעורך דין פלילי, בשלב הזה יותר מבכל שלב אחר, הוא להחזיר ללקוח ודאות: להסביר לו בדיוק היכן הוא עומד, אילו זכויות עומדות לו, ומה ניתן עוד לעשות.
שמי עו"ד יניב פרץ. ייצגתי את ז' בערעור על גזר הדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (עפ"ג 25716-04-24). זה סיפורו של הליך ארוך, מפחיד ורווי תהפוכות, שהסתיים בביטול עונש המאסר.
תיק שנראה אבוד
על הנייר, התיק נראה סבוך עד מאוד. כתב האישום ייחס לז' אישומים של סחר בסם, החזקת קוקאין שלא לשימוש עצמי וכשני קילוגרמים של קנבוס. עדים הודו במשטרה כי רכשו ממנו סמים. לחובתו עבר פלילי, מאסר בפועל שכבר ריצה בעברו וגיל מבוגר. לכאורה, לא נראה כל אופק שיקומי.
אלא שמאחורי המסמכים עמד אדם. ז' חי שבע שנים כדר רחוב באשדוד, מוכר היטב לגורמי הרווחה בעיר, ואיבד אמון במערכת. דווקא במהלך ההליך הפלילי עבר שיקום יוצא דופן: הוא השתלב בטיפול במרכז לטיפול בהתמכרויות באשדוד, הגיע, התמיד והצטיין בקבוצה. גזר הדין בבית משפט השלום לא נתן לכך משקל.
מה בעצם קורה בערעור על עונש מאסר
לפני שאסביר מה נעשה בעניינו של ז', חשוב להבין את ההליך, משום שחוסר הוודאות מתחיל בחוסר הידיעה.
להגשת ערעור יש לעיתים סיבות שונות ומטרות שונות. מי שמשוכנע בחפותו יבקש זיכוי, ולא מעטים שהורשעו בערכאה הדיונית זוכו בבית המשפט המחוזי. בערעור על עונש, כאשר הושת על אדם מאסר מאחורי סורג ובריח, המטרה הראשונה היא להימנע מן המאסר.
בערעור כזה פועלים כמה גורמים, ולכל אחד תפקיד מוגדר:
- ההגנה מבקשת למנוע מאסר בפועל, ולהציג לבית המשפט את התמונה המלאה על הנאשם.
- התביעה מופקדת על עקרון ההלימה, קרי; העונש אמור להלום ולשקף את חומרת העבירות שבוצעו.
- בית המשפט צריך לגזור עונש שעומד במבחן החוק ומדיניות הענישה, תוך שמירה על הגינות ההליך, חוקיותו ושוויון הצדדים בפני החוק.
- גופי העזר מחווים דעתם לבית המשפט. שירות בתי הסוהר נוגע לתנאי המאסר. שירות המבחן ממליץ על דרך הענישה בתסקיר, מלווה את השיקום ומפקח עליו. הממונה על עבודות השירות בוחן אם הנידון מתאים לרצות בעבודות שירות מאסר של עד תשעה חודשים, ומפקח על הביצוע.
כדאי לדעת גם את מה שרבים אינם יודעים. לפי סעיף 51ט לחוק העונשין, גם לאחר שבית המשפט הורה על עבודות שירות, ניתן להורות בהליך מנהלי, על פי המלצת הממונה, על הפסקתן, כאשר הנידון אינו עומד בהוראות. אז ירוצה יתרת העונש במאסר ממש. ומי שנמצא מלכתחילה בלתי מתאים לעבודות שירות, נותר עם עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, אלא אם נמצא נתיב אחר.
הפער שהכריע את גזר הדין
הבעיה המרכזית בתיק לא הייתה משפטית. היא הייתה עמוקה הרבה יותר.
תסקיר שירות המבחן הוא חוות הדעת שמונחת לפני השופט כשהוא גוזר את הדין. קצינת המבחן כותבת אותו על סמך ראיון עם הנאשם ועל סמך דיווחי הגורמים המטפלים. אלא שקצינת המבחן לא הייתה הגורם שטיפל בז' בפועל. מי שטיפל בו, חודשים ארוכים, היה העו"ס נ' מהמרכז לטיפול בהתמכרויות באשדוד, שהעביר לה דיווח על "שיתוף פעולה מלא לאורך כל הטיפול".
ז', אדם שאיבד אמון במערכת, הותיר על קצינת המבחן רושם קשה. היא כתבה תסקיר שלילי, מבלי להתייחס לחוות הדעת של המטפל. כך נוצר פער אדיר בין המציאות לבין התמונה שעמדה לפני בית משפט השלום.
זה סיוט של כל עורך דין פלילי. ערכאת הערעור דנה, ככלל, בראיות שהיו בפני הערכאה הדיונית בלבד. ראיה חדשה ניתן להביא רק בבקשה חריגה, שחייבת לעמוד בתנאי החוק.
בדיקות הדם בשיבא
לז' הייתה בעיה רפואית שמנעה ממנו למסור בדיקות שתן. בעיני קצינת המבחן זה היה דגל אדום: חזקה שהסירוב אינו רפואי, אלא נועד להסתיר שימוש בסם.
כבר בבית משפט השלום ביקשנו, וקיבלנו, היתר לבצע בדיקות דם במקום בדיקות שתן. הסברתי לז' שהיעדר בדיקות יהיה בהכרח בעוכריו. בעצתי, נסע ז' מדי שבוע לבית החולים שיבא בתל השומר, שבו פועלת מעבדה רשמית לגילוי סמים, וביצע בדיקת דם לאיתור שרידי כל סוגי הסמים האסורים. כל בדיקה עלתה מאות ואף אלפי שקלים.
העקביות בביצוע הבדיקות היקרות היא שהצילה את ז' מקביעות קשות על אישיותו ועל נכונותו לשתף פעולה. הצהרה על שיקום עולה מעט. בדיקה שבועית, יקרה ורשמית, היא ראיה שקשה מאוד לערער עליה.
כיצד ניהל עו"ד יניב פרץ את הערעור
עוד בבית משפט השלום, כשהתגלו הפערים בין חוות דעת המטפל לבין עמדת קצינת המבחן, ביקשנו לזמן את קצינת המבחן לדיון. בטיעונים לעונש העיד העו"ס נ' עצמו. ובכל זאת נגזרו 21 חודשי מאסר.
הערעור הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע העונש, כדי שז' לא ייכנס לכלא לפני שערעורו יישמע, ובקשה להוספת ראיות. בדיקות הדם משיבא הוצגו למטפל בזמן אמת, שבוע אחר שבוע. בית המשפט המחוזי קיבל אותן כראיה, והן היו הבסיס לחוות הדעת הנוספות של העו"ס המטפל, שהתייצב גם בבית המשפט המחוזי, ולא קצין המבחן.
בעזרת הראיות האלה הוכח שיקום יוצא דופן. ז' עבר מחיי רחוב, התמכרות וסחר בסמים לחיים נקיים. הוא חזר לקשר תקין עם סביבתו, הקפיד על הגעה לטיפול, שיתף מעולמו, ושינה את אורחות חייו עד לאין הכר.
הערעור נדון בשישה דיונים לאורך כעשרה חודשים, דבר שאינו מאפיין ערעור על עונש, שלעיתים מוכרע בדיון אחד. ההרכב היה נכון לקצר את העונש כך שירוצה בעבודות שירות, ושלח את ז' לממונה לבחינת התאמתו. המטרה: לא לגדוע את השיקום.
ואז התמונה הסתבכה שוב. הממונה מצא שז' אינו מתאים לביצוע עבודות שירות בשל מצבו הרפואי. החלופה? ריצוי העונש במאסר בפועל.
יצאנו למאבק נוסף. בדיון ב-8.12.2024 הצעתי לבית המשפט חלופה: שירות לתועלת הציבור. לצידה הגשנו חוות דעת רפואיות על הנזק הרב שייגרם לז', בשל מחלותיו הייחודיות, אם ייכלא. בדיון ההוא אמרתי: "אנו מוכנים לעשות 800 שעות של"צ".
גם כאן, לבסוף, השתכנעו הצדדים. התביעה הודיעה כי "באופן חריג" היא מסכימה להמלצת שירות המבחן, ומנתה שלושה טעמים: מצבו הרפואי של ז', חלוף הזמן הרב שבו לא נפתחו נגדו תיקים נוספים, והשיקום שעבר.
המסגרת המשפטית: ראיות נוספות בערעור וחריגה ממתחם העונש
שני סעיפי חוק עמדו בבסיס הערעור.
ראיות נוספות בערעור. סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מתיר לערכאת הערעור לגבות ראיות נוספות אם "הדבר דרוש לעשיית צדק". הפסיקה בוחנת אם ניתן היה להציג את הראיה קודם, את עקרון סופיות הדיון ואת הסיכוי שהראיה תשנה את התוצאה (ראו: ע"פ 2336/16 מזראיב נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (נבו 14.12.2017)).
חריגה ממתחם העונש בשל שיקום. סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי אם מצא בית המשפט "כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם", רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את העונש לפי שיקולי שיקומו.
התוצאה: עונש המאסר בוטל
ב-4.5.2025 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, בהסכמת הצדדים. עונש המאסר בן 21 החודשים בוטל. במקומו הוטלו על ז' 500 שעות שירות לתועלת הציבור, לביצוע בתוך 18 חודשים, וצו מבחן למשך 18 חודשים. המאסרים המותנים עומדים בתוקפם לשלוש שנים מיום פסק הדין. ז' נשאר בביתו, במעגל הטיפול.
מה המשמעות
התמכרות היא מחלה קשה, למכור ולסביבתו. מיצוי הדין עם מי שניסה בכל כוחו להתרחק ממעגל הסם, והפך מנתמך סיעודי לאדם בעל אורח חיים יצרני שתורם את חלקו לחברה, פוגע בחברה לא פחות מאשר באדם עצמו. החוק מכיר בכך: הוא מעמיד את האינטרס השיקומי במקום מרכזי בגזירת הדין, ומאפשר לבית המשפט להעדיף אותו.
בתיק כזה, ההבדל בין מאסר לבין חזרה הביתה לא נקבע בהצהרות. הוא נבנה, ראיה אחר ראיה, דיון אחר דיון.
מה זה אומר עבורך
- ערעור על עונש מתחיל בעיון מקצועי בראיות שבתיק, ובגיבוש אסטרטגיה שמושתתת על הגנות אמת וראיות. אף פעם לא מאוחר להוציא את האמת לאור: גם בערעור ניתן לבקש להגיש ראיה שלא הובאה, כאשר הדבר דרוש לעשיית צדק.
- שיקום מוכיחים במסמכים, לא בהצהרות. בדיקות רשמיות, אישורי טיפול ועדות המטפל עצמו הם שמשכנעים.
- כשחלופה אחת נחסמת, מציבים את הבאה. לא ממתינים שבית המשפט ימצא אותה בעצמו.
שאלות נפוצות
האם אפשר להגיש ראיות חדשות בערעור על גזר דין?
כן, באישור בית המשפט, לפי סעיף 211 לחוק סדר הדין הפלילי, כאשר הדבר דרוש לעשיית צדק. מדובר בחריג, ולכן יש לבסס את הבקשה היטב.
מה קורה אם הממונה קובע שאינני מתאים לעבודות שירות?
עונש המאסר נותר כמות שהוא, אלא אם בית המשפט בוחר נתיב אחר, כגון שירות לתועלת הציבור וצו מבחן.
האם אפשר לעכב את כניסתי לכלא עד שהערעור יוכרע?
ניתן להגיש לבית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע העונש יחד עם הודעת הערעור. ההחלטה נתונה לשיקול דעתו.
אם נגזר עליך עונש מאסר, או שאתה עומד בפני טיעונים לעונש, אפשר לפנות אליי לייעוץ ראשוני: עו"ד יניב פרץ, 052-6455556.
כל תיק נבחן לגופו; תוצאה בתיק אחד אינה מבטיחה תוצאה בתיק אחר. הפרסום נעשה בהסכמת הלקוח.
על המחבר: עו"ד יניב פרץ (מ.ר. 54062) הוא עורך דין פלילי מאז 2009, ומייצג חשודים ונאשמים בכל הערכאות, מדיוני המעצר ועד בית המשפט העליון. המחבר ייצג את מר ז' בהליך זה, ראו ת"פ (שלום אשקלון) 48428-04-21 ועפ"ג (מחוזי באר שבע) 25716-04-24.